יום שני, 16 ביולי 2012

הדרך לגן עדן רצופה מגרשי חניה



פרופ' ערן בן-יוסף רואה במגרשי חניה מוקד אפשרי לפעילות חברתית ותרבותית ואופציה לחיסכון אקולוגי. לבעיית החניה בעיר יש לו גישה שנויה במחלוקת

בכבישי ישראל נוסעות בכל יום כשני מיליון מכוניות. אילו ניסו להחנות את כולן באותו המקום הן היו ממלאות יחד מגרש חניה בגודל של כ‑20 קמ"ר – כגודלה של העיר חולון. זה מבלי להתחשב ברווחים הנדרשים בין מכונית למכונית, בעמדות התשלום האוטומטיות (או עמדת השומר בחניונים פחות מתוחכמים) ובדרכי הגישה שמובילות את הנהגים למעמקי החניון.
הנתונים האלה – שנשלפים במהירות בזה אחר זה על ידי פרופ' ערן בן-יוסף – משקפים עולם שחי באובססיה תמידית למכונית הפרטית ולמקום החניה שלה. במחצית השנייה של המאה ה‑20 נהפכו מגרשי החניה לנוף שכיח ברחבי הערים בעולם המערבי, ובעשור האחרון סין והודו מדביקות את הקצב והופכות עשרות אלפי דונמים למגרשים מדי שנה בשנה. בערים מסוימות בארצות הברית תופסים מגרשי החניה עד 30% משטח השיפוט של העיר ובערים אחרות יש יותר מקומות חניה מאשר תושבים. פרופ' בן-יוסף אומר שלדומיננטיות של מגרשי החניה בנוף העירוני יש השפעה ישירה על איכות החיים של התושבים, על הקשרים החברתיים שלהם ואפילו על האקולוגיה של סביבת מגוריהם.
צילום: עופר וקנין
מגרשי החניה גם נהפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות הפופ האמריקאית. כך, למשל, בשיר הידוע "מונית צהובה גדולה" שרה ג'וני מיטשל על הפיתוח העירוני הדורסני של האי הוואי במאה ה‑:20 "הם סללו את גן עדן/ הפכו אותו למגרש חניה".
ספרו החדש של פרופ' בן-יוסף, "ReThinking a Lot" (הוצאת MIT), הוא מניפסט עכשווי מרתק על חייהם ודעיכתם של מגרשי החניה ועל דרכים אפשריות להמציא אותם מחדש כמוקד של פעילות חברתית ותרבותית במאה ה‑21. הספר זכה לסיקור נרחב בעיתונים כמו ה"וול סטריט ז'ורנל" וה"ניו יורק טיימס" וברשתות רדיו וטלוויזיה ברחבי העולם. בן-יוסף מקווה שהספר שלו ימצא את מקומו בקרוב גם על המדף של ציבור המתכננים ופקידי הרשויות בישראל, או בבתיהם של אזרחים מן השורה שמתעניינים במרחב העירוני. אחרי הכל ­ מי לא התנסה בחייו בחיפוש מתסכל אחרי מקום חניה?
61 שניות מהקניון
בן-יוסף הוא חוקר בכיר באוניברסיטת MITבקיימברידג'. הוא היגר לארצות הברית עם משפחתו לפני כ‑12 שנים ולפני כן עבד בארץ כאדריכל נוף. כיום הוא מכהן כראש המעבדה לעיצוב ופיתוח עירוני ובינואר הקרוב הוא צפוי להתמנות לראש המחלקה לתכנון עירוני, מהמחלקות המעוטרות בתחומה בעולם. ספריו הקודמים עסקו בין השאר בהשפעה של תקנות התכנון על הסביבה העירונית ובמבט ביקורתי על תכנון של רחובות חדשים.
מגרשי חניה נחשבים לאחד השלבים הכי פחות אטרקטיביים בתהליך התכנון. לא פעם אדריכלים מעבירים אותם לטיפול של המתמחים במשרד או של עמיתים צעירים, שנדרשים למלא שורה של תקנות טכניות שמכתיבות הרשויות.
"אתה נוסע בבוסטון ומגיע למוזיאון נפלא, אבל מגרש החניה שלו מגעיל. אדריכלים נוטים להתעלם ממגרשי החניה ואומרים שזה לא מעניין אותם, שזה לא חלק מהתכנון", אומר בן-יוסף ומוסיף: "למה כשאני נוסע לקניון איילון ברמת גן אני צריך להיכנס לים של אספלט? אני חושב שמגרשי החניה יכולים להיות מקום פורה ליצירתיות, אם אנשים רק ייחדו להם יותר מחשבה".
צילום: דודו בכר
מגרשי חניה העסיקו את בן-יוסף עוד כשעבד בישראל. עם זאת, המעבר לארצות הברית עורר בו עניין מחודש ומעמיק בהם. אולי משום שארצות הברית היא השיאנית העולמית בתחום זה. על פי ההערכות, יש בה 500 מיליון מקומות חניה ומספרם רק מתרבה מיום ליום (בעולם כולו יש אגב כמיליארד מכוניות לערך).
ההיגיון הסתום של מגרשי החניה הטריד גם את הסטודנטים שלו. בקורס שהוא מלמד כל שנה במחלקה לתכנון עירוני הוא נשאל שוב ושוב אם יש דוגאות למגרשים טובים או ראויים לציון. "האמת שלא הצלחתי לחשוב אפילו על אחד", מעיר הפרופסור. הוא החליט לחקור את הנושא ולהתמקד במגרשים עיליים ולא במגרשים תת קרקעיים או בחניונים אוטומטיים.
ספרו מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא תמונת מצב עדכנית של מגרשי החניה בעולם. הוא מציג את הדומה והשונה בין מגרשים במדינות שונות וכן נתונים ומחקרים ­ חלקם על גבול הביזאריים ­ על האיכות, הכמות והדינמיקה שלהם. למשל, מחקר אמריקאי על "מהו מקום החניה הטוב ביותר" (התשובה: זה שרחוק 61 שניות של הליכה מהכניסה לקניון). מתברר גם, שאת גודלם של מגרשי חניה במרכזי קניות יש לקבוע לפי המספר המרבי של המכוניות שיגיעו למבצעים שאחרי חג ההודיה.
בפרק הזה מתקבלת תמונה רב-גונית ולא דידקטית של מגרשי החניה. נכון, הם אפורים, שוממים, כעין פצע במרקם העירוני ­ אבל הם גם משמשים מקום התקהלות חשוב. במקרים רבים בארצות הברית (וגם בישראל) מגרשי החניה שמחוץ למועדונים נהפכים למוקד בילוי של בני נוער, שכלל לא טורחים להיכנס למסיבה אלא מקיימים מסיבה משל עצמם. הפופולריות של המסיבות האלה כל כך גדולה שהן החלו להופיע בשירים של ראפרים ידועים, כמו ג'יי-זי וטריי. האם לדעתו של בן-יוסף זהו שימוש מפוקפק בשטח עירוני? "ואם זה מפוקפק אז מה?" הוא משיב. "גם בני 14 ו‑15 צריכים מקום להתאסף בו. בשביל הנוער שגר בפרברים זאת אפשרות לצאת ולהיות ביחד".
מתוך הספר
מתוך הספר.
בני הנוער לא לבד. מסביב למגרשי החניה האמריקאיים התפתחו תת-תרבויות שונות של קבוצות כמו ה"טיילגייטס", שמארגנים פיקניקים במגרשים שמחוץ לאיצטדיוני פוטבול ובייסבול, או ה"בונדוקינגס", בעלי מיניוואן שנוהגים להחנות את כלי הרכב שלהם במגרשים של ענקית הקמעונאות וולמארט. הרשת מקבלת אותם בשמחה, משום שמצד אחד הם מסתמכים עליה לאספקה של מצרכים ומצד שני הם מעניקים למגרשי החניה הלא-נגמרים סוג של קנה מידה אנושי.
בשנים האחרונות גם התפתחה במגרשים במרכזי הערים תרבות גסטרונומית ערה של משאיות מזון שמוכרות טאקו ומעדנים אחרים. השף "העירום" ג'יימי אוליבר כבר שילב אחת מהן בתוכנית דוקו-ריאיליטי שהפיק לטלוויזיה האמריקאית.
בלי להידרס
הפרק השני של הספר מתחקה אחרי ההיסטוריה של מגרשי החניה. מתברר שכבר במאה השביעית לפני הספירה חניה היתה עניין למחלוקת בין הממשל לבין התושבים. המלך האשורי סנחריב הורה לשמור על הדרך הראשית לעיר הבירה שלו פנויה מכרכרות חונות. מי שנמצא אשם הומת וגופתו נתלתה על גבי עמוד בכניסה לביתו.
מגרשי חניה מודרניים ­ כלומר, לא כאלה ששימשו לסוסים וכרכרות ­ התפתחו אחרי המצאת האוטומוביל בשלהי המאה ה‑19 ובעיקר בשני העשורים הראשונים של המאה ה‑20. לנוכח הכאוס שנוצר עם כניסתם של כלי הרכב לערים ניסו כמה פקידים להתקין לראשונה תקנות מהירות, תנועה וחניה.
מתוך הספר
מתוך הספר.
בשנות ה‑50 כבר היו מגרשי חניה לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני והפרברי בארצות הברית. מתכננים ואדריכלים ניסו למצוא דרכים לייפות אותם, מתוך מחשבה שמגרש חניה נאה ומטופח עשוי למשוך קונים רבים יותר. זה גם השלב שבו החלו לצוץ תקנות החניה הראשונות שעסקו ביעילות, בגיאומטריה ובתפקוד המגרשים ולא בחוויה של הנהגים או הולכי הרגל שבתוכם. במפתיע, התקנות האלה לא השתנו מאז באופן ממשי.
הפרק השלישי והאחרון של הספר עוסק במגרשי חניה בני זמננו ומציג דוגמאות מכל רחבי העולם לתכנון ולשימוש מפתיע בהם. במוזיאון Dia:Beaconבצפון מדינת ניו יורק, למשל, החליטו להתייחס ברצינות לציבור המבקרים, שבאים בעיקר במכוניות פרטיות. מגרש החניה מוקף בעצים וממוקם באופן לא טיפוסי בקדמת המוזיאון. הממשק בין המכונית לבין הכניסה למוזיאון נעים מאוד, "זה לא מקום שנדרסים בו בטעות", מציין בן-יוסף.
דוגמה למגרש חניה אקולוגי מוצלח נמצאת באוניברסיטת אריזונה: המתכננים החליטו לקרות אותו בפאנלים סולריים. האנרגיה שמופקת מהם במשך יממה מספקת את צורכי החשמל של 550 בתים בפרק זמן זה. ערים ישראליות צרובות שמש עשויות להפיק תועלת רבה מיצירה של תחנות כוח סולאריות מעל מגרשי החניה הציבוריים שלהן.
במאמץ עיצובי קטן מגרשי חניה יכולים גם לשמש מקום חלחול למי נגר, ובעזרת שתילה מושכלת של עצים ­ להוריד את עומס החום בתוכם בסביבות 20 מעלות.
יש גם מקומות שבהם מגרשי החניה נהפכו לחלק בלתי נפרד מהפעילות העירונית. מגרשי החניה בדאון טאון של לוס אנג'לס משמשים בסוף השבוע כמגרשי כדורגל לתושביה של שכונת מצוקה סמוכה, ובניו יורק משתמשים במגרשים של וולסטריט לפסטיבל תיאטרון של מחזות שייקספיר ("Shakespeare in the Parking Lot"), בהשראת ההצגות שמתקיימות בסנטרל פארק.
בן-יוסף מבהיר כי אינו "אנטי מכוניות" או "אנטי מגרשי חניה", כהגדרתו. הוא סבור שצריך להיות להם תפקיד משמעותי יותר בעיר. "קיבלתי תגובות מגוונות מאוד לספר", הוא אומר. "יש אנשים שאומרים שצריך לשרוף את כל המכוניות ולפוצץ את כל המגרשים ומצדם שכולם ייסעו בתחבורה ציבורית או ילכו ברגל. מהצד השני אנשים מתלוננים שקשה להם למצוא חניה ושהעיר מחויבת לספק להם מקום. אני יוצא מנקודת הנחה שכל עוד אנחנו משתמשים בכלי רכב ­ ולא משנה אם הוא מונע בנפט, חשמל או שמש ­ בסופו של היום צריך לחנות אותו באיזשהו מקום".
הראיון עם בן-יוסף מתקיים בבית קפה ברחוב אבן גבירול בתל אביב. בשנים האחרונות השקיעה העירייה משאבים גדולים בשיפוץ התשתיות העירוניות באזור וצימצמה במידה ניכרת את מקומות החניה ­ למורת רוחם ולזעקתם של התושבים. הוא סבור שהעירייה נוהגת כהלכה. "במקום עם שימושי קרקע מגוונים כמו תל אביב לא צריך להחזיק מכונית, הכל קרוב אליך".
אם המגמה הזאת תימשך, איפה אנשים אמורים לחנות?
"לתושבים בעיר יש הרבה זכויות, אבל אף אחד לא אמר שיש להם זכות לחניה. לא צריך להשתמש בשטח הציבורי דווקא בשביל חניון. אם הם רוצים להחזיק מכונית במרכז העיר אז הם צריכים כנראה לשלם על זה".
למרות העתיד המפויח של מגרשי החניה, בן-יוסף אופטימי מאוד בנוגע אליהם. הוא סבור שבמדינות צפופות המגרשים יכולים להיהפך לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי, למקום מפגש לתושבים ואפילו לתרום לאקולוגיה העירונית. "זה הזמן לחשוב מחדש על תפקידו של מגרש החניה", הוא מדגיש.

אין תגובות:

בית המשפט פסל את מצלמות החניה

בית המשפט לעיניינים מקומיים פסל השבוע דוחות חניה שקיבל אזרח ממצלמות בגלל אי חוקיותן • דובר עיריית בני ברק: "יערערו בבימ"ש מחוז...